כיצד יכול שיפור ההליכות של עיר לשפר את התפתחות הילדים בגיל הרך?
בשנת 1950, חיו 30 אחוזים מאוכלוסיית העולם בערים. כיום המספר הוא 50 אחוזים. עד 2050 יחיו כמעט 7 מכל 10 אנשים בערים.
התכנון והניהול של ערים הפך לאחד האתגרים המכוננים של האנושות , ובכל זאת קשה לדעת איך לתכנן עבור מה שהעיר צריכה כיום ומה שתצטרך בעתיד בעת ובעונה אחת. מה ניתן למדוד כדי לקבוע האם עיר מתפקדת היטב עבור תושביה כיום ואם סביר שתממש את הפוטנציאל שלה בטווח הארוך?
תשובה אחת: חיי היומיום של פעוט.
בידינו ראיות חזקות כי בכוחה של סביבה בטוחה ובריאה בחמש השנים הראשונות של החיים להביא לתוצאות בריאות טובות יותר אצל מבוגרים, יכולת טובה יותר ללמוד ולעבוד עם אחרים, והכנסה גבוהה יותר במשך החיים. אם נתכנן ערים המתאימות לפעוטות כיום, נשפר את חייהם ואת חיי הוריהם, מוריהם ורופאיהם מיד, וזאת תהיה השקעה שתסייע ליצור ערים בטוחות יותר ומשגשגות יותר בעוד 20 שנה.
משום כך השיקה קרן ברנרד ון ליר לאחרונה את תוכנית Urban95 , תכנית חומש שבה ניכנס לשותפויות עם מנהיגי ערים ומתכנני ערים ברחבי העולם כדי להסתכל על עריהם מגובה 95 ס”מ – גובהו הממוצע של ילד בריא בן שלוש – ונשלב את התובנות שנגלה בתכנון, עיצוב, וניהול ערים.
נושא אחד שעלה בדיונינו עם שותפינו בערים מהודו ועד ישראל הוא הליכות. מנהיגי ערים רוצים שאנשים יוכלו ללכת ברגל למרפאות, מעונות ילדים, ומקומות משחק – מקומות שאליהם צריכים הורים לילדים צעירים ללכת לעיתים קרובות.
כל מי שהיה פעם בהריון, ניסה לעבור עם קבוצת פעוטות בתחנת מטרו, או שהישיבה בפקקים גרמה לו לאחר לאסוף את הילד או לאחר לעבודה יבין. התחבורה יכולה להיות לא נוחה ורווית מתח. ניתן לטפל בזאת חלקית על ידי שיפור העיצוב. אבל היה עוד יותר טוב אילו היה אפשר להימנע לגמרי ממכוניות, אוטובוסים, ורכבות אילו יכלו הורים לילדים צעירים ללכת ברגל לאן שהם צריכים.
מנקודת המבט של התפתחות ילדים מביאה ההליכה ברגל מבול של יתרונות.
ראשית, הליכה ברגל הוא פעילות גופנית. לילדים והורים.
שנית, הליכה ברגל לא עולה כסף. טיול לגינה לשחק כבר לא יחווה כנטל כלכלי כאשר משפחה מעוטת יכולת המנסה לגמור את החודש לא תצטרך לשלם על אוטובוס כדי להגיע לשם.
שלישית, הליכה ברגל יכולה לחסוך זמן. הורים לא יצטרכו לצאת מוקדם כדי לוודא שלא יפספסו את האוטובוס או כדי להקדים את הפקקים. הזמן הנחסך יוכל לאפשר להורים ולילדים לישון יותר, להכין ארוחת בוקר בריאה, להוסיף הזדמנויות לשוחח ולשחק. לעיתים קרובות מוותרים על פעילויות אלה ורבות אחרות החשובות להתפתחות ילדים או מקצרים אותן כשהזמן קצר.
ורביעית, ואולי החשוב מכל, ההליכה ברגל ניתנת לחיזוי. אפשרות החיזוי, בחייו של הורה עסוק, המנהל עיסוקים שונים במקביל, וחסוך שינה, לא תסולא בפז. אלדר שפיר, פרופסור לפסיכולוגיה ומדיניות ציבורית באוניברסיטת פרינסטון, מסביר כי “כאשר הורה יכול ללכת ברגל לאן שהוא צריך הוא יודע כמה זמן זה ייקח. הוא לא צריך לדאוג על השינויים בלוח הזמנים של האוטובוס או בתנועה. פעולת התכנון נעשית הרבה יותר פשוטה. הרבה פחות מתוחה”.
מרכז הרווארד להתפתחות הילד טוען כי הורות מוצלחת לילדים צעירים דורשת יכולות ליבה כגון תכנון ושליטה עצמית, אשר נעשות קשות הרבה יותר לביצוע כאשר החיים מתאפיינים בכאוס. שיפור יכולת החיזוי של הפעולות השגרתיות עבור הורים מאפשרת להם למקד את כוחותיהם בפעולות המטפחות התפתחות ילדים בריאה: לקיים שיחה מעניינת סביב ארוחת הבוקר, להתייחס בסבלנות לפעוט בוכה, או לספר סיפור לתינוק.
הליכה ברגל היא מה שילדים צריכים: כיצד יכולות ערים לעזור
בששת החודשים הראשונים של עבודנו בתכנית Urban95 גילינו שרוב העבודה של תכנון ערים עבור ילדים שנעשתה עד עכשיו התמקדה בילדים גדולים יותר. ואף על פי כן אנחנו מחברים בין מומחים מעוררי השראה ושותפים שיש להם רעיונות מצוינים כיצד לסייע להורים לילדים צעירים ללכת ברגל לאן שהם צריכים.
ערים מוצאות דרכים למקם שירותים במרחק הליכה ברגל מהמקומות שמשפחות חיות. למשל, בהודו, ממשלת מדינת אודישה דורשת כי 2 אחוזים מהקרקע בפרויקטים של דיור למעוטי הכנסה יוקצו לשירותים קהילתיים, כולל גנים ומעונות ילדים. בהונג קונג מותר ליזמים להגדיל אחוזי בנייה (הרחבת השטח שניתן למימוש מסחרי בכל בניין) תמורת שילוב גני “כיס” קטנים בתכנון שלהם כדי שלתושבים יהיה שטח ירוק קרוב לבית. במדינת מרניאו בברזיל, 17 ערים משתמשות בבתים פרטיים כמקומות מפגש עבור נשים הרות ועובדי בריאות. המקומות נבחרים כך שיהיו קרובים מספיק כדי שההורים לעתיד יוכלו להגיע אליהם ברגל. כתוצאה מכך מפסידות הנשים פחות ביקורי מעקב הריון וזמן רב יותר מוקדש לסיוע לאמהות ולאבות לחשוב אילו צעדים יוכלו לנקוט, לפני ואחרי הלידה, כדי לסייע לילדיהם להתפתח.
ערים גם הופכות מסלולי הליכה ברגל לבטוחים יותר עבור הורים וילדים בגיל הרך. למשל, ברצלונה מכניסה בימים אלה גושי על – שטחים קטנים (כגון תשעה גושי בניינים שבהם 5000 תושבים) שסביבם תזרום התנועה אך אשר בתוכם תוגבל התנועה קשות, כדי שיהיה בטיחותי יותר ללכת בהם ברגל. ובינתיים הכניסה העיר מדיין בקולומביה מסלולים בטוחים עבור ילדי גנים שגרים בשכונות הסובלות משיעור גבוה של אלימות כנופיות. ילדים הולכים לבית הספר יחד עם קבוצת מבוגרים, כשהם משחקים בדרך ובליווי מוסיקה.
וערים מנטרות מדדים לסיוע בהתוויית מדיניות שלוקחת בחשבון את החשיבות להתפתחות ילדים בגיל הרך של מיקום שירותים בקרבת מקום. למשל, במחוז הפלמי של בלגיה מפעילה הממשלה מעקב על מדדים כגון אחוז הילדים בין הגילים שנתיים וחמש שגרים במרחק 400 מטר מהגן ואחוז הילדים מתחת לגיל 11 שגרים במרחק 400 מאזור המשחק.
ערך ההליכה עצמה
הסופר האמריקאי קורט וונגוט הסביר באמירה ידועה למה התעקש ללכת ברגל לסניף הדואר כדי לקנות מעטפה במקום לקנות 100 מעטפות בבת אחת ולהכניס 99 מהן לארון. בדרך הוא היה פוגש אנשים, מסמן בבוהן זקורה לכבאית שעוברת, שואל אישה איזה כלב זה, ו”מבלה נהדר.” מעבר לחיסכון בכסף, במתח ובזמן הנילווים לכך כאשר הורים יכולים ללכת ברגל לאן שהם צריכים, יש ערך רב גם להליכה עצמה.
תוך כדי הליכה יכולים הורים וילדים לדבר, לשחק משחקים, לשיר שירים, ולהתחבר עם שכניהם. במבט מגובה של 95 ס”מ, קיימת שרשרת כמעט אינסופית של רגעי למידה שמחכים להתגלות בדרך.
הערת העורך:
פוסט זה הופיע תחילה באתר Stanford Social Innovation Review (SSIR) כחלק מהסדרה “הכנת הנוער של היום לעולם של מחר“, שהופק בשיתוף SSIR והמרכז לחינוך אוניברסלי במכון ברוקינגז.
